הרומן נמצא בבלוג ב-41 רשומות עוקבות, רשומה לכל פרק.
הקליקו כאן להתחלת הקריאה בפרק ראשון, ומשם תמשיכו ע"י לחיצה על "הבא" (המילה "הבא" מופיעה בכל עמוד, למעלה משמאל)
למחפשים פרק ספציפי: בתחתית העמוד הנוכחי יש קישורים לכל הפרקים, עם משפט הפתיחה
קישור לעץ-המשפחות פרנקפורטר וקבלרו
עיתונות על הספר: כאן בהמשך
♠ ♠ ♠
עטיפת הספר המקורית, ספרית פועלים 2004
ציור העטיפה: אתי בן-זקן, עיצוב העטיפה: אבנר גלילי
עורכת הספר (ספרית פועלים): דורית פרידמן
ידיעות אחרונות, מדור ספרות, 28.5.2004
שיגעון המוסיקה / אלי שי
אתי בן-זקן, "מה שכתוב למעלה",
ספרית פועלים, 215 עמ'.
במהלך פתיחה נמרץ משלחת אתי בן-זקן את מיכאל פרנקפורטר, גיבור ספרה, למסע עמוס גראס וטריפים בקופנהגן. הבחור מגלגל עיניים בתאורה פסיכדלית, דופק סמים קלים ואלכוהול ומתחבט בין ריטה, אניקה, בריגיטה, קריסטינה ואחרות, במגעים משוחררים מעכבות מיניות מיותרות. "ואני – הרי אני חוקר בתפקיד – הייתי בודק בתשומת לב את קימורי מותניהן, ירכיהן, שדיהן, מבנה האגן, שפתיים עליונות ותחתונות, ומציין בפנקס הדמיוני: לא היא" (עמ' 48).
טריפ חייו של מיכאל פרנקפורטר – פצוע קשה, משוקם מלחמת יום הכיפורים – מלא שריטות בפנים ובנשמה, בדרך לנקות את הראש בנורבגיה. אלא שלהבדיל מטרנד עכשווי של סיפורי מסעות ישראליים צעירים, המסתיימים באקשן של נוודות עם איכות כתיבה מינימלית, מצליחה בן-זקן לפתח רומאן מרהיב באמת, המתגלגל כמעשה תפירה ססגוני לאורך מיספר ערוצים. הראשון מגולל את חיי מיכאל, מלחין צעיר היוצא מהתופת של מלחמת יום הכיפורים עם לסת משוחזרת. הוא משוטט בעולם, נישא בחזרתו לאנה, עולה מרוסיה ואמנית בובות, ולאחר מכן מאבד אותה בתאונת דרכים ומתאהב בנעמה קבלרו, זמרת הקשורה לכאורה בגבר אחר, בעל לב זהב. בתוך המחצית הראשונה הזאת מצליחה הסופרת לשלב בכישרון מרשים את קורות משפחתו של מיכאל במרחקים שבין פרנקפורט של ימי הביניים לירושלים העכשווית. במקביל למארג הכפול של החלק הראשון, טווה המחצית השנייה ערוץ נוסף, סיפורה האישי של נעמה, הגיבורה השנייה, ושבה ומשחילה בתוכו את תולדות משפחתה, המתגלגלת מספרד ופורטוגל של המאה ה-15, דרך מרוקו ותורכיה, עד בת-ים והשכונות הירושלמיות בעשורים האחרונים של המאה שעברה.
בן-זקן כותבת בשיפעה סיפורית נדירה, מתוך חדווה יצירתית ויכולת שילוב בינתחומי של מישורי תרבות וטקסט, אגדות ואנקדוטות משפחתיות, פיסות היסטוריה יהודית וקטעי תשבץ ישראליים. ספרה משלב אלמנטים אוטוביוגרפיים שקופים לצד הפלגות דמיון מרהיבות, ומצליח לגעת במנעד רחב של חוויות אנושיות, אפיזודות היסטוריות שכוּחות ורחוקות לכאורה, והווה ישראלי קרוב וניתן למישוש. תיאורי הווי האקדמיה למוזיקה הירושלמית ושיגעון המוסיקה של מיכאל ונעמה נפלאים בעיניי. וכמו שניתן לחוש דרכם את הרטט האישי והמקצועי של המחברת, כך התחברו בנגיעות רגישות ומכוונות היטב, לפרקים ביומן הפרטי שלי כקורא. בן-זקן כותבת כמו זמרת העורכת לקורא מופע מולטימדיה אורקולי בתמונות ובזימרה. אפשר לקרוא את הספר ולשמוע את מריה קאלאס ואת נעמה, "בת עדות המזרח".
לעיתים נדמה שהמחברת מנסה לרקוד על אינסוף חתונות ברומאן לא ארוך, אך עמוס מאוד, המקפץ לסירוגין בין הווה ישראלי לעבר יהודי עתיק, במרחקים שבין ספרד לאשכנז של ימי הביניים. אך מעבר לשלל התהפוכות הללו, עומדת כמעשה חושב אמנותי תוכנית העל של הרומאן, המגולל את ההיסטוריה האישית, המשפחתית והנפשית. במירקם עשיר ועדין של אגדות ודברי שיר, כרוניקות משפחתיות מצטלבות ומעיינות של סיפורים, מצליחה בן-זקן לשרטט את מפת המלאכים המזווגים זיווגים בשמיים ומנהלים את גורלות גיבוריה לאורך המאות. בתוך כך עולה בידה לגעת בהיסטוריה הנעלמת, הלא כתובה, המנוחשת, שמכוחה מגיע זרעו של פרנקפורטר רב ההשראה לרחמה של העלמה לבית קבלרו.
במישזר האחרון מתמזגים בקלילות ניצוצות החיים של ענפי פרנקפורטר את קבלרו ולצידם 'ספרי הזקנים' שקיבלו בני הזוג מקרובותיהן הקשישות: ספר אגדות העמים, מתנת הדודה גרטה מאהובה הגרמני האסור, וספר 'מעם לועז', הקלאסיקה של השפה היהודית-ספרדית, תשורת סבתא אלגרה. הגרמנית הגותית מתמזגת בלאדינו בכתב רש"י. "היה היה נסיך אשר חי בשמיים", מספרת הדודה הייקית (עמ' 210). "למלאכים אין גוף כמו שלנו, בני האדם. צורתם עדינה מאוד ואי-אפשר לראותם", משלימה הסבתא הספניולית (שם). ואפילו שהם נעלמים, בן-זקן מצליחה לגלות את סימני הכנפיים שלהם בפוך העננים, במה שעתיד להתגלות כאחד הרומאנים הישראליים היפים של 2004.
♠ ♠ ♠
קישור להמלצה בפורום "קהילת בידור ותרבות" של קהילת Ynet
אתי בן-זקן 