אתי בן-זקן: קלף הקיסרית (רומן)

הרומן נמצא בבלוג ב-64 רשומות עוקבות. ברשומה הראשונה – שלושה פרקים, ומשם והלאה – פרק אחד בכל רשומה.

הקליקו כאן להתחלת קריאה ברשומה הראשונה, וממנו המשיכו ע"י לחיצה על המילה "הבא" (המילה מופיעה בכל עמוד, למעלה משמאל).

למחפשים פרק ספציפי: בתחתית העמוד הנוכחי יש קישורים לכל הפרקים, עם משפט הפתיחה 

עיתונות על הספר: כאן בהמשך

♠ ♠ ♠

♠ ♠ ♠

Empress Card

ספרית פועלים 1998, ציור העטיפה: אתי בן-זקן, עיצוב העטיפה: נוטלסטודיו

♦ ♦ ♦

ביקורת ב"ידיעות אחרונות", מדור ספרות, 4.12.1998

אהבוני, אהבוני / ראובן מירן

אתי בן-זקן, קלף הקיסרית, ספרית פועלים, 200 עמ'.

ספרה הראשון של אתי בן-זקן, מוסיקאית, אשת תיאטרון וזמרת. הקיסרית שלה – דמות שלקוחה מקלפי הטארוט, המסמלת שפע, מזל, פריון, עושר ואהבה, אך גם אסונות בלתי צפויים – היא הנקודה שבה נשזרים יחד שלושה גורלות נשיים. אלה מבטאים את מצבה האוניברסאלי של האשה כמקור של אהבה, פוריות, נשמה יתרה, יצירה ויכולת הישרדות בעולם הקשה והגס, המנוהל על ידי גברים. ברומאן שלוש נובלות, שכל אחת עומדת בפני עצמה. אפשר לקרוא כל אחת בנפרד, או לקרוא את הרומאן ברצף.

הסיפור הראשון הוא של גיל, צעירה ישראלית היפר-רגישה, בעלת דמיונות, תשוקות מיניות כבושות ותחושות רוחניות, שמחפשת את עצמה בשטח ההפקר שבין מציאות אמיתית להזויה. היא לוחמת את מלחמת ההישרדות שלה בסן-פרנסיסקו, תוך היאחזות בעבר המאושר. "אהובתי", היא כותבת לאהובתה מישמיש, שנטשה אותה, "הבוקר פתחתי את חפיסת קלפי הטארוט שקנינו יחד. מאז שנפרדנו לא הסתכלתי בה. הקלפים היו מעורבבים לגמרי: עולם הפוך… לקח לי זמן למצוא את הקיסרית… גם היא זוכרת איך גאלנו את החפיסה מחנות הטבק המאובקת (סיגרים גסים נטפלו אליה מצד אחד, מיקטרות חלקלקות מצד שני)… 'נישואים מאושרים לכן, נשים', אמרה בחיוך הסודי, הקורץ… ככה חיתנה אותנו זו עם זו וחזרה לה אל שלוות הריונה הנצחי. מישמיש אהובתי, אני מתגעגעת אלייך…" (עמ' 7). גיל – תל-אביבית, מערבית, חילונית, מודרנית – מחפשת משמעות רוחנית-מיסטית לחייה ועורגת אל משהו שמעבר לארצי ולעכשווי.

הסיפור השני שייך לגולג'אן, תורכייה מוסלמית בת המאה ה-13, שנולדה עם "עצמות חלשות ועקומות" בלידה ה-22, האחרונה, של אמהּ. גולג'אן חולקת את מיטתה עם לוחם טטארי שגורלו מוביל אותו אל ערבות אסיה התיכונה ומזרחה להן, והיא בעצם בת השיח ההזויה של גיל, כעין נשמה-אחות, ואפשר שנשמתה התגלגלה בגופה של גיל. גולג'אן מספרת את סיפור חייה באמצעות גיל: "בואי, אחותי, נשמתי, שמעי את הסיפור שאספר לך. תחילתו בארץ התורכים, שנקראה אז ארץ רום, והרחק בקצה המזרח, בארץ קטני העיניים, סופו. בואי, שמעי את סיפורי, שכמו סכין יחתוך דרכו אל האוזניים, וכדמעות שמחה יגלוש בנועם אל הלב…" (עמ' 9).

חייה של גולג'אן, שמתגלגלת בנופי הפרא הקשוחים של מרכז אסיה, רוויים סכנות, אכזריות, ניסיונות קשים, הרפתקאות ומעשי גבורה. היא שורדת בזכות כוחות נפש עזים, אמונה בחיים וסיבולת גבוהה. כל אלה מסייעים לה, למרות הכול, להגיע לילדים ונכדים, גם אם בעלה הלוחם נעלם זה כבר. לבתה קוראים מישמי, שם שמזכיר את אהובתה של גיל ומהווה גם הוא דבק מיסטי לסיפור, שהוא מעין אנטיתיזה לכללי הדראמה היוונית, הגורסת אחדות מקום, עלילה וזמן.

הסיפור השלישי הוא של ג'ויה, יהודייה ילידת העיר בורסה שבתורכיה, סבתהּ העליזה, המצחיקה, האירונית ומלאת חוכמת החיים של גיל. ג'ויה מדברת לאדינו-עברית מקסימה, שבן-זקן מצליחה להעביר בדיוק לשוני-צלילי ואמנותי מרשים: "מה זה הַבֶּנָדָם, מה הוא יודע? זה הקדוש בָּרֵכוּ שיוֹדַת הכול, איזה דֵברים הוא עושה" (עמ' 17), או: "אָתָא תּוּרְק הוא רצה לַשוֹת ממשלה ככה מודרני. כּוֹמוֹ באירופה. אין יותר סולטן, עכשיו יש אָתָא תּוּרְק"… (עמ' 27).

שלושת הסיפורים, שמהם מורכב רומאן מיוחד ומקורי זה, מתחברים בדימיון הקורא לסאגה אפית אחת. אהבתי במיוחד את גולג'אן ואת ג'ויה. דומה, שדווקא דרך דמויות 'גזעיות' אלה הצליחה בן-זקן להעביר את הרגש בעוצמה מידבקת: "…שוכבת גולג'אן בחושך ושומעת את הנעשה במיטתם של ילדיה, וגופה מתעורר גם הוא וקורא וצועק אהבוני, אהבוני. בארבעים שנותיה לא זכתה גולג'אן שיאהבנה איש אהבה כזו שאוהבים שם מאחורי האיילות והפרחים, והיא מתגעגעת לאיש שיאהבנה ככה…" (עמ' 164).

מתוך ביקורת ב"פורטל Nomind" מארון הספרים שלי / מירב שני, 7.4.13

קישור לקריאת הכתבה המלאה  

"עכשיו זו דילמה: מצד אחד, אני חייבת לכתוב על הספר הזה, כי הוא נהדר וכי, מבחינתי, הוא אחד מנותני ההשראה הגדולים ביותר שלי. מצד שני – יכול להיות שאם תרצו לקרוא אותו – בעקבות הטור הזה – לא תוכלו. כי לא מוכרים אותו בשומקום. אז מה עושים? כותבים. מי יודע? אולי כן תצליחו למצוא אותו, ואולי יתעורר בו עניין מחודש? […] הסיפור מספר את סיפורן של שלוש נשים – גיל, שגרה בסן פרנסיסקו, מנגנת באנסמבל של מוסיקה אתנית ומתגעגעת לאהובתה שבגדה בה בתל אביב. גולג'אן – תורכיה מוסלמית בת המאה ה-13 שנשבית על ידי צבאו של ג'ינגיס חאן והופכת לשפחתו של לוחם טטרי, וג'ויה – סבתא של גיל שהגיעה מטורקיה לארץ ישראל ומחכה לראות את נכדתה מתחתנת. הספר כתוב במונולוגים סרוגים. כל פעם מישהי מהדמויות מספרת את הקורות אותה, וכמובן שכמו בכל סיפור טוב הדמויות חופפות זו את זו מדי פעם עד שאנו מגלים מהו הקשר ביניהם ומתרגשים מאוד. […] וכך אנו שטים בין סן פרנסיסקו המודרנית לבורסה שבטורקיה של המאה שעברה ולאוהל העגול עם האש במרכזו במונגוליה העתיקה וחוזר חלילה ומגלים עולם שלם של אכזריות, רדיפות ואונס לצד חוכמה נשית, סבלנות וניצחון האהבה. והסוף טוב. סוף אופטימי ושלם שמגיע אחרי תהליך של גילוי וחשיפה וצער וקושי. ואז נפתחת דלת חדשה, דלת שיכולה להיפתח רק אחרי שעוברים באומץ את כל התהליך ומגלים שכבות לא ידועות, אבל שמסבירות המון, ומשאירות מקום להתחלה חדשה."

אודות הכותבת, מירב שני: מנחת קבוצות ויחידים, בוגרת מדרשיית שלום אמא אדמה, מלווה הריון ולידה, כותבת ועורכת, אם לשלושה ורעיה לאחד. אימייל: meii@walla.com  לאתר פורטל Nomind: לחץ כאן

קלף הקיסרית – רשימת הפרקים:

פרק 1 (גיל כותבת למישמיש) "אהובתי, הבוקר פתחתי את חפיסת קלפי הטארוט שקנינו יחד."

פרק 2 (גולג'אן מספרת לגיל) "בואי, אחותי, נשמתי, שמעי את הסיפור שאספר לך."

פרק 3 (ג'ויה מספרת לגיל) "היידה, רפואה שלמה. ותברכי על המים שהכול…"

פרק 4 (גיל כותבת למישמיש) "תמיד כשמחשיכים את האולם אני במתח, מגניבה מבטים…"

פרק 5 (גולג'אן מספרת לגיל) "בואי, נשמתי הנעימה לי, שמעי את הסיפור…"

פרק 6 (ג'ויה מספרת לגיל) "מה זה הבנדם, מה הוא יודע? זה הקדוש ברכו שיודת הכל…"

פרק 7 (גולג'אן) "בואי, אחותי, הקשיבי לסיפור שאספר לך, אני, שקראה לי אמי…"

פרק 8 (גולג'אן) "לקחו הגברים את בהמותיהם ועדריהם…"

פרק 9 (גיל) "דיברתי בטלפון עם סבתא שלי. "גיליקה קרידה," היא אומרת לי…"

פרק 10 (ג'ויה) "אתא תורק הוא רצה לשות ממשלה ככה מודרני."

פרק 11 (גולג'אן) "ראי, אחותי, את ההרים המסולעים של מולדתי…"

פרק 12 (גיל) "כאן לא מרגישים את זה, אבל לוח השנה הקטן שלי…"

פרק 13 (גולג'אן) "שלפו קטני-העיניים סכיניהם מגופי, תלשו אותי ואת הסאז…"

פרק 14 (גיל) "אני מתרוצצת במבוך של רחובות צרים, בין המון…"

פרק 15 (ג'ויה) "יוסוף: בזמן שגרנו בירושלים, הייתי עובד שומר בבית ספר…"

פרק 16 (גולג'אן) "משנכנע הסולטן וביקשו גם שמי הקיץ להכנע לפני…"

פרק 17 (ג'ויה) "יוסוף: אל אמור אס און אלפינטה…"

פרק 18 (גיל) "היום התחיל דווקא רגוע, בלי שום סימני אזהרה."

פרק 19 (גולג'אן) "אודה בפנייך, אחותי, נשמתי, כשלקחוני המונגולים מהרי מולדתי…"

פרק 20 (גולג'אן) "עוד שבועות שניים נדדה השיירה מרמת-האבות-העזים-כסלע…"

פרק 21 (גיל) "הגוף שלי רפוי ואני רגועה…"

פרק 22 (ג'ויה) "הגוף של הבנדם זה נס גדול."

פרק 23 (ג'ויה) "אחרי כמה זמן, התורכים אמרו שצריך רופא בשביל ללדת."

פרק 24 (גיל) "מישמיש אהובתי, חלמתי על אימא שלך. כמו במציאות…"

פרק 25 (גיל) "היום אני במצב רוח מספרי. סופרת, מחברת, מפחיתה…"

פרק 26 (ג'ויה) "בזמן של הרומאים, הם היו יושבים…"

פרק 27 (גולג'אן) "גדול היה הבור בו קבר אדוני את גולהורין…"

פרק 28 (ג'ויה) "אני לא אוהבת ככה לבור הרבה דירות."

פרק 29 (גיל) "בבית אני מקשיבה הרבה לרדיו, שומעת על מצב האישה…"

פרק 30 (גיל) "הזמנתי אלי את סוג'י לארוחת ערב."

פרק 31 (גולג'אן) "לא יצאה שנה מאז מתה גולהורין…"

פרק 32 (גולג'אן) "בן חמש-עשרה שנים נשא חבול, בכורו של אודו…"

פרק 33 (גולג'אן) "ככה, בבוקר שאחרי חתונת חבול בכורו…"

פרק 34 (ג'ויה) "ל'אוז'ו מלו ל'אבלה מלה, גילה בת רחל…"

פרק 35 (גיל) "יורד כאן גשם כבר שלושה ימים ברציפות."

פרק 36 (ג'ויה) "יוסוף: יש הר אחד באמסע, רוסיה כאן, תורכיה כאן."

פרק 37 (גיל) "קול בלתי מוכר דיבר מתוך המשיבון שלי:"

פרק 38 (גולג'אן) "תשאלי, אחותי, מתי עזבוני השדים של ילדותי…"

פרק 39 (ג'ויה) "מסכן הדוור. חיכינו. חיכינו. היינו נותנים לו…"

פרק 40 (ג'ויה) "בסוף נתנו לצאת. מהר התחלנו לסדר הכל…"

פרק 41 (גיל) "סינתיה, הנבלנית, רוצה למצוא את האיש שלה."

פרק 42 (גולג'אן) "בואי, נשמתי, אספר לך איך חייתי לבדי בין…"

פרק 43 (ג'ויה) "היום עשו לי גלים, גלים עם מכונה."

פרק 44 (גיל) "מישמיש אהובתי, ים הגעגועים עולה על גדותיו."

פרק 45 (גולג'אן) "לילה אחד זרח הירח צהוב כמו הירח בהרי מולדתי…"

פרק 46 (גיל) "אז כאן את גרה? קצת קטן, לא?"

פרק 47 (ג'ויה) "יוסוף: בורסה זה עיר, עיר מהטובים."

פרק 48 (גולג'אן) "עיני גולג'אן מתבוננות וסופרות: שש-עשרה פעמים…"

פרק 49 (גיל) "אני כותבת לך מכתבים ולא שולחת, אדי שולח לי…"

פרק 50 (ג'ויה) "עוד אל תדליק3י את האור. עוד צת צריך לחכות."

פרק 51 (ג'ויה) "יוסוף: שבוע טוב אליהו הנביא זכור לטוב!"

פרק 52 (גולג'אן) "אחרי שמת חבול, באו מחשבות של יאוש…"

פרק 53 (ג'ויה) "בואי, תזרי לי לקלף. רק הקליפה הדק…"

פרק 54 (גיל) "אדי הגיע לסן פרנסיסקו ובא לבקר אותי…"

פרק 55 (גולג'אן) "שמעי, אהובתי, את הקולות אשר שומעות אזניה…"

פרק 56 (גולג'אן) "כל השנים האלה המשיכו השדים ושלחו מבחנים לגולג'אן…"

פרק 57 (גיל) "זכרתי מה קרה לי אחרי הביקור הקודם שלו, והפעם…"

פרק 58 (ג'ויה) "השרותים אצלנו לא היה כומו עכשו שיש כיסא."

פרק 59 (גיל) "הלילה נפגשתי איתך בחלום."

פרק 60 (ג'ויה) "יוסוף: שהבנדם זקן, מסתכלים עליו מלמעלה כל רגע…"

פרק 61 (גולג'אן) "רבתה התכונה בביתה של מישמי בת אודו…"

פרק 62 (ג'ויה) "ג'ויה: זקנים יש להם סיפורים הרבה."

פרק 63 (גיל) "מישמיש יקרה שלי, אנחנו כבר ממש קרובות…"

פרק 64 (גולג'אן) "הנה אמרתי לשים כאן סוף לסיפורי. זה הסיפור…"

אפילוג

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s