הסולטן בהיריון

קישורים למעבר חזרה אל הרומן "מה שכתוב למעלה": אל פרק 28, אל פרק 30, אל פרק 32

 

הסולטן בהיריון

The Sultan is Pregnant

אודות היצירה: זהו מופע תיאטרון-מוזיקה, שנוצר ע"י איתן שטיינברג (מוסיקה) ואתי בן-זקן (טקסט, בימוי, עיצוב, ביצוע כזמרת-שחקנית) בהזמנת פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון. היצירה הועלתה בבכורה בפסטיבל זה ביולי 2002. הבכורה האמריקנית התקיימה ב-2004 בבוסטון, בביצוע אתי בן-זקן ואנסמבל בוסטון מוזיקה ויוה, בניצוחו של ריצ'רד פיטמן. 

ברשומה זו: הטקסט המלא של תיאטרון-המוזיקה "הסולטן בהיריון", עם תיעוד-וידאו מהבכורה ב-2002. הסיפור נכתב גם בגרסת פרוזה, בספר "מה שכתוב למעלה". הגרסה המחורזת שלהלן ראתה אור ב"תו +" כתב עת למוסיקה, אמנויות וחברה, גיליון 3, אביב 2004. במופע בישראל הטקסט בוצע בעברית וערבית (בתרגום מאת גסאן ג'מאל) במופע בארה"ב הטקסט בוצע באנגלית (בתרגום מחורז של אתי בן-זקן).

 ♠ ♠ ♠ 

המעשה הזה כולו / דברי אמת נאמנים,

הוא התרחש ואף נרשם / אי-שם בזמן מן הזמנים.

ניסים שונים ומשונים / במעשה הזה שזורים:

סולטן, פילגש, רוח-עץ / תענוגות וייסורים.

♠

הי­­­ה הייתה אי-אז פילגש / בהרמון של הסולטן

שמה סָכִּינֵה, ולאור יופייה / פירות הבשילו בבוסתן.

היה לה אח, לוחם נועז / לצד המלך בכל קרב,

כשחץ מורעל נשלח למלך – / זה האח נפל תחתיו.

♠

פגע החץ, וסָכִּינֵה / הייתה אז נמה את שנתה,

פתאום עמד מולה אחיה / ובלי קול דיבר איתה:

"איי, סָכִּינֵה, נפלתי מת / את הסולטן הציל מותי,

אך הסולטן לא התאבל / ולא הילל את גבורתי."

♠

מיד הקיצה משנתה / ובדמעות יצאה לגן,

ליד עץ זית מקומט / היא התייפחה בראש מורכן.

שמועה נָפוצה כי בעץ / שוכנת רוח עתיקה,

וּראה זה נס, פתאום הופיעה / הזקנה הירוקה:

♠

"ילדה יפה, קרבי אלי / הגזע חם כרחם רך,

על מה דומעת את, בתי?" / וסָכִּינֵה סיפרה לה כך:

"איי, כפוי טובה הוא הסולטן / לכל אדם אשר איתו,

אני הקדשתי לו גופי / אחי מסר את נשמתו,

♠

והסולטן לקח הכול / הוא לא הודה ולא הילל,

על החייל שמת תחתיו / לא התפנה להתאבל."

"איי, ילדתי, מה הפליאה / הרי רק גבר הסולטן,

הלא שמעת שהגברים / נולדו כולם עם לב קטן?

♠

כשאללה את חווה ברא / לקח הוא צלע של אדם,

ועם הצלע, בטעות / תלש את קצה הלב החם.

אז לב גדול חווה קיבלה: / הלב שלַשו בשבילה,

ועוד פיסה מלב אחר / מלב אדם, האיש שלה.

♠

לב הגברים נשאר חסר / מאז אותה טעות קשה.

מול לב של גבר רב-חוכמה / ענק אפילו לב טיפשה."

"עזרי לי, רוח, להרחיב / את לבבו של אדוני,

מצביא דגול, מנהיג עשיר / איך יישאר עם לב עני?"

♠

"ברוב טובי וכישרוני / את תוכניתי אומר לך כבר

מזמן תהיתי איך ישפיע / היריון על איש זכר,

דואג, חרֵד ומאושר / איך בלידה הוא יתייסר,

איי, גבר שכמותו, לִבּו / אז יתרחב לבלי הכר!

♠

אגרום לו להיות יותר / רגיש, חומל, אוהב, נשי,

ואם גם אָת אז תאלצי / להיות קצת איש, אל תחששי:

למשך לילה, אם תרשי / אשתול לך אֵבֶר מיוחד

וּתעבּרי את הסולטן / זה השליט המכובד."

♠

עטפה במשי סָכִּינֵה / את מחמדיה הנאים

שזרה בשערה פנינים / פרחי תפוז ויסמינים,

וכך עלתה אל מיטתו / של הסולטן הכול יכול,

ובשמלתה בלט האבֶר / שפתאום התחיל לגדול…

♠

"איי, סולטני, רפא אותי / סכין צמחה לי בין רגלי,

מרוב עוצמה, תשוקה בלי די / אתלוש הבגד מעלי!

לפיד בוער בין הרגליים / איי, מזור, סולטן, עזור!

את פיךָ פתח, את פיךָ פתח / כי לא אוכל עוד לעצור!"

♠

והסולטן פער את פיו / פער את פיו בתדהמה,

כי מעליו שכבה פילגש / עלם היא, וגם עלמה!

היה זה לילה שטוף זימה / אך בסיפור אינו עיקר,

כי כבר בבוקר, סָכִּינֵה / הייתה אישה לכל דבר.

♠ 

עד מהרה פקד מין חולי / משונה את הסולטן:

הוא התעלף, הקיא, בכה / מאיש עריץ הפך רגשן.

רופאים מהוללים שקדו / על מציאת אִבחון נכון

ולבסוף בעיר הכריזו: / "הסולטן בהיריון!"

♠

הלב הסולטני גדל / תפח, צמח, עלה כהר.

בתוך חזה שרירי, שעיר / נמנם והתכרבל עוּבּר.

בתום תשעה, צירים תקפו / את סולטננו הנסער,

והוא הקיא בצעקה / תינוק בריא ממין זכר.

♠

גדל הילד, הוא כבר נער / ומודאג מאוד האב

פן יתעצב בנו, או ייפול / חס וחלילה, למשכב.

ועוד עניין אחד מורכב / מפיל על הסולטן אימה:

מה יעשה אם יקָרֵא / בנו האהוב למלחמה?!

♠

המלחמה – כאב נורא / פתאום הבין זאת הסולטן,

וזיכרון עמום, רחוק / הטריד אותו גם כשישן:

"בחור צעיר, חסון, נפל / כשעלי סוכך בקרב,

אבל אני, קטן-לב, שכחתי / להלל את מעשיו…"

♠

אז לזכרו של החייל / ניטע בלב העיר בוסתן,

והסולטן הצהיר נרגש / כי מלחמות עבר זמנן.

חוזי שלום חתם מיד / עם כל שכני הסולטנוּת,

ועם אויביו ומשנאיו / כרת בריתות נאמנות.

♠

נדמה היה שנפתחה / תקופת שלווה ומתינות

אבל תוך זמן קצר נמוגה / התקווה בבריוֹנוּת.

השָליטים כולם גברים / בן לא נולד מחזיהם,

בלב חסֵר שלחו פולשים / להעמיק גבולותיהם.

♠

והסולטן רחב הלב / אוהב פשרות מאין כמותו,

ויתר על עיר-מבצר או שתיים / או שלוש מממלכתו.

ארצו הלכה והתכווצה / ובני עמו הפכו פליטים,

"זה השָליט מביא אסון!" / בעיר הכריזו השלטים.

♠ 

אל הארמון המלכותי / אז מתנקש אכזר נשלח,

בשעת תפילה לשלום הארץ / הסולטן הטוב נרצח.

במאמץ גדול ניצלה / עיר הבירה של המדינה,

כל שאר הארץ שועבד / למשך שלוש-מאות שנה.

♠

אך היורש, בסל גמל / הוסתר, הוברח לגבול רחוק,

ושם ייסד הוא ממלכה / בה אהבה היא אֵם כל חוק.

אמנם קטנים גבולות ממלכת / החמלה והכבוד,

אך נתיניה התברכו / בלב גדול מאוד מאוד.

♠

וסָכִּינֵה, בליל רב-הוד / ברחה גם היא, מצאה מקלט

איי, בבוסתן אשר ניטע / על שם אחיה שהוּמת.

שם עץ של זית מקומט / נפתח בשקט לקראתה,

היא נבלעה בו, ומאז / בין בני אדם לא נראתה.

♠

נשלם סיפור המעשה / ואין שריד מגיבוריו,

רק תהיות והרהורים / על עולמנו המורכב.

לוּ רק נשכיל ונאחד / חלקי הלב המפוצל

אז יתרחב לִבּו של אללה / וישלח לנו מזל!

♠ ♠ ♠

דוגמה קצרה מן המופע, ביצוע שלושה בתים, הקישור כאן וגם בתמונה:

דוגמה קצרה נוספת, הקישור כאן וגם בתמונה:

 כאן קישור למופע בשלמותו, כפי שתועד ע"י הטלויזיה הישראלית בבכורה בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, 2002 . משך המופע כ-25 דקות.

קישורים למעבר חזרה אל הרומן "מה שכתוב למעלה": אל פרק 28, אל פרק 30, אל פרק 32